“משפחת הטכניון”
18/02/2014 12:53:25

המושג “משפחת הטכניון” מתייחס לרוב לכלל החוקרים, הסטודנטים והעובדים בטכניון, אבל עבור משפחת ח’יר מפקיעין הוא מייצג מציאות משפחתית: ארבעה מתוך חמשת האחים במשפחה לומדים בטכניון, וכך גם ארוסותיהם של שני האחים הגדולים.

 

האח הבכור מאג’ד, בן 30, לומד בפקולטה להנדסת מכונות (שנה רביעית). לאחר שירותו הצבאי ביקש להתחיל ללמוד. “התחום של הנדסת מכונות תמיד משך אותי. קראתי מחקרים בתחום וזה עניין אותי. בחרתי בטכניון לאור המוניטין שלו וגם משום שהיה המוסד קרוב ביותר לבית שלי.” הוא אומר. מאג’ד החל את לימודיו במכינה הקדם-אקדמית של הטכניון, ואחר כך התקבל לפקולטה להנדסת מכונות.

 

בעקבות מאג’ד הגיע לטכניון אחיו הצעיר עלאא – הבן השלישי במשפחה, בן 25. לטכניון הוא הגיע לאחר שירות צבאי בתותחנים. “באתי לשיחת ייעוץ,” הוא מספר, “התלהבתי מהאתגר בטכניון. אבא שלי מאוד רצה שאלמד רפואה, אבל העדפתי ללמוד מדעי המחשב, כי אני אוהב את תחום התכנות.”

 

 

 מימין לשמאל : לינה, עלאא, מנאר, מאג’דה, ג’מאל, מאג’ד ולובנה

 

בעקבות שני האחים הגיעו לטכניון גם ארוסותיהם לובנה ולינה, אף הן מפקיעין. לובנה (23) תסיים השנה את לימודיה במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה, עם התמחות בהוראת ביולוגיה ומדעי הסביבה, ולינה (20) לומדת בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול במסלול הנדסת מערכת ייצור ושירות (שנה שנייה).
“מאז התיכון רציתי ללמוד ביולוגיה,” מספרת לובנה. “זה תחום מסקרן שאני מאוד אוהבת. התחלתי את לימודי באוניברסיטת חיפה, אך מאג’ד עודד אותי להגיע לטכניון. ההורים שלי מאוד תומכים בי ועודדו אותי ללמוד. אני אוהבת לעבוד עם בני נוער ואני רוצה להיות מורה.”
“אבא שלי הוא מנכ”ל של חברת היי-טק במעלות, המייצרת רכיבי אלקטרוניקה,” אומרת לינה, “התחום שבו הוא עוסק עניין אותי תמיד, וכבר במהלך שנותיי בתיכון עבדתי במפעל בתהליכי הייצור השונים. עניין התפעול, ההשגחה על ייצור הרכיבים ותקינותם תמיד עניינו אותי. אני שמחה מאוד שאני לומדת בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול משום שהאווירה בפקולטה נהדרת והלימודים ברמה גבוהה ומאוד מעניינים.”

 

 בשנה שעברה הצטרפה לחבורה, בעקבות אחיה הגדולים, גם האחות מאג’דה (20), ולאחר לימודים במכינה הקדם אקדמית בטכניון השתלבה במחלקה לחינוך למדע וטכנולוגיה בטכניון, עם התמחות בהוראת החשמל והאלקטרוניקה. “אני רוצה להיות מורה לחשמל ולאלקטרוניקה במכללות,” היא אומרת.

 

בתחילת שנת הלימודים הנוכחית החלה גם האחות הצעירה מנאר (18) את לימודיה בטכניון – בפקולטה לביולוגיה. היא רוצה להיות רופאה ומקווה להתקבל לפקולטה היוקרתית על סמך ציוני השנה הראשונה בביולוגיה. “יש לה ציון ממוצע בגרות של 119, והשבוע היא תיבחן שוב בבחינה הפסיכומטרית – חסרות לה רק 25 נקודות,” מספר בהערכה אחיה עלאא, “אני בטוח שהיא תגשים את חלומה ותהיה רופאה.”

 

אב המשפחה ג’מאל גאה מאוד בילדיו. הוא נפצע בזמן שירותו הצבאי ומהלך חייו אילץ אותו לוותר על חלום ההשכלה הגבוהה, אבל הוא ואשתו הדייה החדירו בילדיהם את החלום האקדמי ועודדו את כולם לממש את הפוטנציאל הגלום בהם. “הלימודים הם אצלנו בדם,” אומר ג’מאל. “כבר כתלמידי תיכון בחרו הילדים ללמוד במגמות ריאליות: מתמטיקה, פיזיקה, אלקטרוניקה וביולוגיה. אמנם לא פשוט לתמוך כלכלית בארבעה סטודנטים בו זמנית, אבל הם תלמידים טובים, מקבלים מלגות ועובדים.”
האח החמישי במשפחה, בהאא (27) עדיין לא החל את לימודיו האקדמיים. הוא תומך כלכלית באחיו ובשנה הבאה כשיתאפשר מבחינה כלכלית יתחיל בלימודים.

 

במקביל ללימודיהם חונכים מאג’ד, עלאא ולובנה סטודנטים חדשים בשנה הראשונה ללימודים, בעיקר סטודנטים דרוזים, ומקלים עליהם את ההסתגלות לדרישות הגבוהות ולחיים בטכניון. פרויקט החונכות מתקיים ביוזמת היחידה לקידום סטודנטים בטכניון ולבני המשפחה רק שבחים ותודות על הסיוע הרב שקיבלו מהיחידה.
“הסמסטר הראשון בטכניון הכי קשה,” אומרת לובנה, ארוסתו של מאג’ד, החונכת קבוצת סטודנטיות דרוזיות. “ההלם של ההתחלה קשה, אני עובדת עם הסטודנטיות על חלוקת זמן נכונה, התמודדות עם המבחנים, עם מי ניתן להתייעץ ולמי לפנות. לי היתה חונכת והיא מאוד עזרה לי.”

 

כבר אמרנו שהכל נשאר במשפחה. חוץ מגיסתה לעתיד, לובנה היא גם החונכת של מאג’דה.  “זה עוזר לי מאוד,” אומרת מאג’דה. “כולם מרגישים בתחילת השנה הראשונה בטכניון חוסר נוחות ולחץ, והמפגשים איתה ועם הסטודנטיות האחרות בקבוצה שהיא חונכת מסייעים לי מאוד.”

 

“לי היה מזל גדול,” אומר עלאא. “אחי מאג’ד סייע לי בשנה הראשונה ללימודים ועזר לי בלימודי המתמטיקה ובהתאקלמות בטכניון. הוא עזר לי לתכנן נכון את הזמן. לא לכולם יש אחים בטכניון והסיוע שאנחנו מעניקים לסטודנטים כחונכים בשנה הראשונה ללימודים מאוד חשוב ומשמעותי.”

 

ארבעה אחים יחד בטכניון – זה כיף. על כך הם מסכימים. כל אחד עוזר לשני בקורס שהוא טוב בו. לפעמים הם אוכלים יחד, וגם משתדלים לחזור יחד הביתה. לעיתים רחוקות, כשיש להם קצת זמן פנוי, הם מבלים במשותף, ובתקופת הבחינות הלחוצה, כאשר מישהו יוצא הביתה לכפר, בשובו הוא מביא לכולם אוכל וציוד.

 

“הטכניון הוא מקום נפלא מבחינה לימודית וחברתית,” מסכם עלאא, “יש כאן מרצים מצוינים, חשוב לי לציין במיוחד את פרופסור דוד צילג ז”ל, מהפקולטה למתמטיקה, שנפטר לפני שנתיים. אין מרצה בטכניון שהעביר את החומר כמוהו. הוא היה מורה מצוין, ואני חושב שכל הסטודנטים בטכניון צריכים להודות לו.”

 

בסוף השנה יסיימו מאג’ד ולובנה את לימודיהם בטכניון ויחזרו הביתה לכפר. הם מתכננים להתחתן ולמצוא עבודה – לובנה כמורה בבית הספר בפקיעין ומאג’ד כמהנדס מכונות. “נתגעגע אליהם”, אומר עלאא, “אבל אני משער שכולנו נחזור לכפר בעתיד, ואולי אפילו נקים יחד חברה. יש לנו את כל המקצועות הדרושים, אבל חשוב שקודם כל אחד יצבור ניסיון בתחומו.”

 

מקור: אתר הטכניון

 
אהבתם? מוזמנים לשתף!

x

אוהבים את ירכא נט? תנו לנו בלייק!