יום המשפחה 2014- האחים הדרוזים שמובילים את צה"ל בצפון
03/02/2014 09:26:13

רובי הצעצוע של בני משפחת עליאן נזנחו כבר מזמן, והוחלפו ברובים אמיתיים, של לוחמי חי"ר בצה"ל. אף על פי ששלושת הקצינים עדיין מתגוררים בסמיכות בעיר מולדתם, שפרעם, ואף חולקים חניה משותפת- היום כבר לא ניתן למצוא אותם מתרוצצים בשכונה ומפקדים על צבאות מדומים.

אותן קבוצות עילית של זאטוטים לוחמים, אשר הפיקוד עליהם נמסר לעליאן התורן, בכל פעם שהתחלף הדור, מנו ילדים נועזים ובעלי דמיון. כפי שהרובים השתדרגו, כך גם הפקודים- מחבורות ילדים הם הוחלפו בפלוגות וגדודים בצה"ל. האח הבכור מבין השלושה, אל"ם רסאן, אף עתיד לקבל לידיו בקרוב פיקוד על חטיבה- חטיבת גולני.

 

אל"ם רסאן עליאן

 

גם המשימות הנועזות הפכו אמיתיות, והועתקו משפרעם הבטוחה לגבולות שבחזית, ובימי מלחמה אף לתוך שטח האויב. בילדותם, פקודיהם נהגו להתגנב עמם למשימות 'קומנדו' בשכונה, כשהם חמושים בלא יותר מרוגטקה, או אקדח פלסטיק ביום ממוזל. "אף פעם לא היינו משחקים בצה"ל מול האויבים. היינו משחקים בצבא כלשהו מול צבא אחר", מספר סא"ל בסאם עליאן, היום קצין האג"ם של אוגמ"ר הבשן. "כולנו רצינו להיות בצד של צה"ל, ואף אחד לא הסכים לשחק את האויב".

כיום שלושת האחים משרתים זה לצד זה בתפקידים שונים בצה"ל, ועד לא מזמן שלושתם הוצבו ברמת הגולן. רס"ן מגי'ד עליאן, הצעיר, משמש כקצין הלוגיסטיקה של חטיבת החרמון. סא"ל בסאם עליאן הינו קצין האג"ם של אוגמ"ר בשן, שאחראית על חטיבת החרמון. אחיהם אל"ם רסאן עליאן הוא סגן מפקד אוגדה 36, האוגדה הסדירה הגדולה בצה"ל, ובעתיד מפקד חטיבת גולני הדרוזי הראשון. "רסאן הוא מנהיג בדם. הוא התבלט כבר בתור ילד. יש לו כריזמה מטורפת ומקצועיות גדולה", מעיד עליו אחיו מג'יד. "גם היום אנחנו מדברים כמעט כל יום ומתייעצים זה עם זה. בעיקר בענייני צבא. כמובן, על מה נדבר", הוא צוחק.

 

מימין לשמאל: רסאן, בסאם ומג'יד עליאן

אחי, מפקדי

שלושת האחים הם חלק ממשפחה בת שמונה נפשות. להם עוד אח העוסק בעריכת דין, ושתי אחיות- מורה ואשת עסקים. הוריהם גרים בשפרעם, ואביהם הוא אחד ממנהיגי העדה הבולטים. "כמעט בכל סוף שבוע בו שלושתנו יוצאים אנו מתאספים עם משפחתנו בבית הורינו, ומדברים על האירועים שקרו ברמת הגולן", מספר באסם. "תוך התחשבות בשאר בני המשפחה", מוסיף בחיוך.

לא מזמן חגגה המשפחה אירוע משמח, עם מינויו של רסאן למח"ט גולני. "שוחחנו על כך לא מעט גם כשעוד היה מועמד. רסאן היה לחוץ משום ששאר המתמודדים היו ראויים", מודה בסאם. "אני אמרתי לו 'שמע, אני חושב שזה אתה. אחרי המסלול שעשית ותפקידי האיכות- אתה מתאים'", קובע. "אין לי ספק שהוא יצטיין".

כמו באירועים משמחים, גם בשעות המשבר האחים שימשו תפקיד משמעותי זה בחייו של זה. "24 שעות אחרי שמוניתי להיות מג"ד רותם נפצעתי במלחמת לבנון השנייה, והייתי מאושפז למשך ארבעה ימים בבית חולים. לאחר מכן קרה עוד אירוע קשה בגדוד", משחזר באסם. "רסאן נסע לפגוש אותי בשבת, ולסייע לי, מנסיונו האישי. עד כמה שחבר יכול לעזור, אין כמו אח בעניין כזה, שאיתו הפתיחות תמיד גדולה יותר", מוסיף.

בעוד שרסאן הבכור התגייס לגולני, בניגוד אליו שני האחים הצעירים בחרו להצטרף כלוחמים לגדוד 'חרב' ומשם סללו לעצמם דרך לחטיבת גבעתי. "אני זוכר את עצמי כילד מאזין לאחיי, רסאן הגולנצ'יק ובסאם מגבעתי, בזמן שהם מתווכחים ביניהם בצחוק מי החטיבה הטובה מבין השתיים", משחזר מג'יד.

לאחר שמג'יד התמנה לקצין ההספקה של חטיבת גבעתי, והצטרף לאחיו באסם ששירת כסגן מפקד החטיבה (סמח"ט), נאלצו השניים להתמודד עם מצב שבו האח הבכיר הוא מפקדו של הצעיר. עד לא מזמן גם רסאן היה מפקדו של מג'יד ברמת הגולן. "הם אף פעם לא התייחסו אליי באופן שונה. זה מה שאני אוהב בהם", אומר מג'יד. "כולם קראו לו בסאם ורק אני קראתי לו הסמח"ט, שלא יחשבו שיש לי פריווילגיה כלשהי", נזכר מג'יד. "בשבוע הראשון שלי בתפקיד הוא היה צריך לשלול לי את רישיון הנהיגה על עבירת מהירות. כך הוא הראה לכולם שאין בינינו סנטימנטים. אפילו היה לכך יתרון, משום שבגלל שאנו חולקים חנייה בבית הוא יכול היה לפקח עליי מקרוב", הוא מתבדח.

גם אחיו בסאם לא שוכח את התקופה ההיא. "מג'יד הוא טיפוס מאוד מצחיק, והתרגלנו די מהר לעובדה שאנחנו ביחסי מפקד- פקוד", מעיד גם הוא. "זה לא בא לידי ביטוי בהתנהלות שלנו, מלבד לעיתים רחוקות. מתי? למשל בישיבות ודיונים, כשמג'יד היה מנסה להצחיק אותי בכוונה בבדיחות פרטיות. לפעמים זה היה מצליח לו ולפעמים הוא היה חוטף ממני צעקות", אומר.

 

"הכל התחיל בחינוך מהבית"

כפי שהאחים העבירו ביניהם את הפיקוד על ילדי השכונה, כך כושר המנהיגות עבר גם הוא מדור לדור במשפחת עליאן. הקשר העמוק למדינת ישראל ולהגנה על הביטחון בה החל עוד בימי סביהם של הקצינים. "סבי היה אחד מחמשת השייחים שחתמו על אמנת שירות החובה של הדרוזים עוד ב57'", מסביר מג'יד. "זאת לאחר ששכל את בנו שהתנדב להילחם במלחמת העצמאות. סבי ידע לחזות מה יהיה טוב לעדה ולקבל את ההחלטה הנכונה, הוא היה קשור מאוד למדינה".

את המנהיגות העביר סביהם לבנו, שהוא מנהיג בולט ומשכין שלום ידוע בעדה הדרוזית. "אבינו מעורה בכל החלטה חשובה בעדה, והוא מאוד מקפיד על השותפות עם הציבור הישראלי", מעיד מג'יד. "הבית שלנו תמיד המה במבקרים שבאו לטכס עמו עצה. כבר מגיל צעיר צפינו בוא לוקח אחריות ומקבל החלטות ללא תלות באחרים, וזה השפיע עלינו".

"הכל התחיל בחינוך מהבית. אף אחד לא דחף אותנו או אמר לנו שעלינו להיות קצינים, אבל ספגנו מנהיגות מהאווירה", מצטרף בסאם. "כבר בכיתה ג' המורה שלי שאלה אותי מה ארצה לעשות כשאהיה גדול. בין כל הרופאים והאסטרונאוטים בכיתתי, אני הייתי קצין בצבא. המורה הייתה די המומה", הוא נזכר בחיוך. גם לאחיו מג'יד סיפור דומה. "לי יש פתק שהמורה שלי שמרה למעני  בבקבוק מכיתה ג'. הבקבוק נשאר סגור במשך עשרים שנה. לא מזמן פתחנו אותו- והיה כתוב שם שכשאגדל, אהיה קצין", מסכם מג'יד.

אהבתם? מוזמנים לשתף!

x

אוהבים את ירכא נט? תנו לנו בלייק!