בעקבות אנג'לינה פארס לוזין מלאק מעוספיה דוגמנית פורצת דרך
18/01/2014 13:24:07
"גם אם אבא שלי יבוא עכשיו מהכפר, הנה, לתל אביב, יעמוד מולי במרחק סנטימטר ויגיד 'עכשיו את באה איתי' - אני אסתכל לו לתוך העיניים, ואגיד לו: קדימה, אבא, תהרוג אותי, אני מוכנה למות. לכפר, לכלוב הזהב שבו גדלתי - אני לא חוזרת יותר".
זה קרה לפני חמישה חודשים. לוזין מְלאק התעוררה בשלוש וחצי לפנות בוקר, ארזה תיק קטן עם שפתון, תכשיטים, כמה מאות שקלים ומעט בגדים להחלפה, וצעדה על קצות אצבעותיה לעבר דלת הכניסה. פתחה את הדלת, הביטה בפעם האחרונה על הבית שבו גדלה, וברחה אל הלא נודע. היא ידעה היטב: המסע הקשה של חייה מתחיל עכשיו. ואין דרך חזרה. 
היה מי שאסף אותה משם, מעוספיה, אל ביתה של אחת מחברותיה בחיפה, בית המסתור הראשוני. לוזין אומרת שהיתה מוכנה היטב להשלכות של הצעד שלה, שזיעזע את משפחתה, ואולי גם את הכפר כולו. בגיל 18 וחצי היא החליטה שדי, היא כבר מספיק גדולה כדי לקבוע כיצד ייראו חייה. והיא רצתה להיות דוגמנית.
"מגיל צעיר רציתי להיות דוגמנית. אמיתית. אחת כזאת שיכולה לדגמן כל בגד, גם בגד ים חושפני, ובכל פוזה. מגיל אפס כולם סביבי אמרו לי: את יפה, את נראית טוב. כולם ניסו להתחיל איתי. אני נראית טוב, יש לי גוף טוב, הגובה שלי 1.72 מטר ואני שוקלת 64 קילו, ויש לי הרבה מה לעשות עם הגוף שלי. אני לא מוכנה להקפיא או להסתיר אותו רק בגלל שכך חונכתי מגיל אפס ושזאת המציאות היחידה שאני מכירה.
"ידעתי היטב שבחברה הלא מפותחת שאני חיה בה זה בלתי אפשרי, שאם אני רוצה לצעוד על מסלול הדוגמנות, אני חייבת לצעוד קילומטרים ארוכים לבד בלי פשרות ובלי להסתכל לאחור. היה לי חבר בן 24 בכפר, וכבר היינו מאורסים והמשפחה שלי אמרה לי זהו, את חייבת להתחתן איתו. אבל לא רציתי. אמרתי להם, אני רוצה להמשיך את החיים שלי ולהתפתח, לא לשבת בבית ולהיות עקרת בית ומבשלת. זה לא אני. זה לא מתאים לי.
"אגיד לך בכנות - אני בכלל לא רוצה להתחתן עם דרוזי או עם ערבי, אלא עם יהודי. אתה יודע מה - הוא יכול להיות דרוזי, אבל מפותח. כזה שיראה כמוני את החיים, את העתיד, ולא רק את העבר ואת ההרגלים המיושנים של החברה שממנה באתי. לזה לא אסכים בחיים להתחבר שוב".
אחרי כמה ימים של התארגנות בחיפה, היעד הבא של לוזין במסע הבריחה ממשפחתה, ובעיקר מאביה יוסף (46) שלא חדל לחפש אחריה, היה העיר נהריה, שם התגוררה אצל חברה אחרת שלה.
"כל המשפחה שלי התחילה לחפש אחריי. יש לי שני אחים - אחד חייל בן 19, ואחד בן 17, שמתכוון גם הוא להתגייס לצה"ל, ואחות קטנה בת 14. דיברתי עם אחותי בטלפון כמה פעמים, ואמרתי לה שאני אצל החברה שלי בנהריה. היא ואח שלי אמרו שכדאי לי לחזור הביתה, כי יש שני עבריינים שיבואו לקחת אותי בחזרה בכוח.
"אבא שלי בא לנהריה לחפש אותי, עם הארוס שלי ועוד בני משפחה. החלטתי לגשת למשטרה ולהגיש תלונה נגד אבא. בלב שלי ידעתי שבחיים הוא לא יעשה לי כלום, אבל אמרתי לעצמי שאם המשטרה תדבר איתו ותזהיר אותו, אני אהיה יותר שקטה. היה לי קשה עם הצעד הזה, אני יודעת שאבא ואמא הכי אוהבים אותי בעולם, גם אם אבא מאוד כועס עלי ולא מדבר איתי מאז שעזבתי את הבית.
"המשטרה דיברה איתו. הוא אמר לשוטרים שבחיים הוא לא היה שולח אלי עבריינים. אני יודעת שהוא אוהב אותי. תקשיב, אם אני אמות עכשיו, כל המשפחה שלי לא תבוא להלוויה שלי, אבל אבא ואמא שלי כן".
אחרי ימים אחדים, נקלעה למריבה עם חברתה ונאלצה לעזוב. היא מצאה ספסל קטן ברחוב, וישנה עליו שני לילות.
"אלה היו הרגעים הכי קשים שלי בחיים. אני זוכרת שבלילה השני ישבתי שם על הספסל, בודדה, היה קר מאוד ושקט כזה מקפיא, וחשבתי לעצמי - נו, במצב כזה הכי קל זה להגיד טעיתי, אני חוזרת הביתה ומקווה שהכל יהיה בסדר. אבל במקום זה, נכנס לי לראש שאני חייבת לשרוד את הלילה הזה ולא להישבר. אמרתי לעצמי כמו מנטרה כל הזמן: תהיי חזקה, תעברי את הלילה הזה, ומחר אלוהים כבר יעזור לך". 
לוזין קמה ליום חדש, ומאז הכל השתנה. באחד המועדונים בעיר ("אני, לוזין, דרוזית מעוספיה, ביקרתי פעם ראשונה שלי בחיים במועדונים") היא פגשה צעיר בן 28, יהודי, והחיבור היה מיידי. "האהבה הראשונה שלי", היא קוראת לו.
"התחברנו הכי חזק שאפשר, הרגשתי ממש טוב איתו. הוא הציע לי לעבור לגור אצלו. היינו יוצאים הרבה לבלות. לצערי אחרי שלושה שבועות הוא נפרד ממני, כי אמא שלו התנגדה לקשר בגלל שאני דרוזית".

לעשות את תל אביב

לפני כארבעה חודשים עברה לוזין לתל אביב, לאחר שהבינה שאת חלום הדוגמנות שלה תוכל לממש רק כאן. היא שכרה דירת חדר במרכז העיר, החלה לעבוד כמלצרית באחד המועדונים בעיר ופנתה לסוכנות הדוגמנות "TLV Models".
"שלחתי להם תמונות והתפללתי לקבל תגובה. הזמינו אותי לפגישה ומאוד התעניינו במראה שלי וגם במוצא שלי. ראיתי שהסיפור שלי נגע בהם. החתימו אותי להיות דוגמנית שלהם. החלום שלי התגשם.
"עוד לא קיבלתי קמפיינים, אני ממש בתחילת הדרך, אבל אני מאמינה ביופי שלי ובנתוני הגוף שלי ובאמביציה שלי, ואני עוד אצעד על המסלול. חלומות נועדו כדי שיגשימו אותם, לא כדי שיפחדו מהם".
ציפי אדיס, מנכ"לית "TLV Models", היא זאת שקיבלה את לוזין לראיון. "עשיתי לה שיחת מיוצגים, ומאוד התרשמתי ממנה. גם בגלל הנתונים הגופניים שלה, וגם בגלל הסיפור האישי האמיץ שלה. גם אני עברתי דבר או שניים בחיים, והיא מאוד נגעה בי.
"לא החתמתי אותה בגלל שהיא בודדה, אלא בגלל שהיא יפה ובעלת אישיות ואופי. הסתכלתי לה בעיניים כשהיא סיפרה לי על הבריחה שלה מהבית, על כל מה שהיא עברה בחצי השנה האחרונה, והיה לי עצוב. החלטתי שאני רוצה אותה אצלנו. עזרנו לה לשכור דירה, והיא נכנסה לתוכנית העבודה שלנו.
"יש לה עוד עבודה על הגוף, בעיקר לחטב אותו, אבל אני בטוחה שאחר כך היא תקבל קמפיינים והרבה הצעות בדוגמנות. יש לה פוטנציאל מצוין".
לוזין יודעת שהצעד שעשתה, הבעיטה שלה בכל המוסכמות של העדה שבה גדלה, נדיר מאוד. שבכפר שלה כולם מדברים עליה. "האנשים האלה שמלכלכים עלי - אני לא רואה אותם ממטר. זאת בעיה שלהם, לא שלי. מאז שעזבתי את הבית אני מקבלת פניות רבות בפייסבוק שלי מצעירות דרוזיות, שמספרות לי כמה היו רוצות גם הן לעשות צעד כזה. כמה הן רוצות לחיות את החיים האמיתיים. אין להן אומץ, אבל אני מאמינה שאני שגרירה שלהן. דיברתי גם עם אנג'לינה פארס, היא מחזקת אותי".
פארס, בת הכפר הדרוזי ראמה שבגליל, נאלצה לפרוש לפני שבע שנים מתחרות מלכת היופי עקב איומים על חייה בשל "חילול כבוד העדה". סיפורה זכה בזמנו לפרסום רב, אולם רק מעטות הלכו בעקבותיה והעזו לצאת בגלוי נגד אורחות החיים השמרניים והקפדניים של העדה.
לפגישה שלנו, בבית קפה תל־אביבי, באה לוזין בגופייה קצרה שעליה כיסוי זעיר. "תראה, עם ג'ינס אני יכולה ללכת בכפר וגם ככה, עם הכיסוי מעל. אבל אם חם לי ואני רוצה להוריד ולהישאר עם גופייה - אין מצב. אז הנה, עכשיו חם לי, ואני יכולה להוריד את הכיסוי ולהישאר חשופת כתפיים, וזה מרגיש הכי טוב בעולם. איזה פשע אני עושה בדיוק? למה בכפר שלי אני לא יכולה לעשות את זה? במי זה פוגע בדיוק? זה הגוף שלי, ואני רוצה לעשות איתו מה שאני רוצה".
אני יושב מולה ומתקשה להאמין שהיא רק בת 18 וחצי. אישה גבוהה ויפה עם חיוך נעים ועיניים שחורות שנוצצות כשהיא מדברת על השאיפות שלה בחיים. היא נראית בוגרת מכפי גילה, בלי שמץ של ילדותיות, ומשתדלת בכל כוחה לשכנע אותי שהסיפור שלה אופטימי. שהיא משוכנעת שתשמש דוגמה לבנות דרוזיות אחרות.
היא גדלה בבית מבוסס. "אבא שלי איש עסקים, תמיד היתה לנו מנקה בבית, וכל מה שאני צריכה. הייתי מלכה ששבויה בתוך כלוב מזהב. לפי המנהגים שלנו, תמיד הייתי צריכה לאכול עם המשפחה ולהיות עם כולם בסלון, ואחרי 8 בערב, גם אם רציתי לנסוע לבקר חברה שלי בתוך הכפר, אבא שלי תמיד היה צריך לקחת אותי ולהחזיר - אין דבר כזה שמסתובבים לבד. את העגיל באוזן עשיתי לפני חודש. בכפר אי אפשר לעשות את זה.
"לפעמים הייתי מסתגרת בחדר שלי, רואה סרטים על דוגמניות וחולמת להיות כמוהן. אבל גם זה אסור אצלנו. כי זה משהו לא צנוע, ובעדה שלנו יש כללים נוקשים".
אז המרת את החיים הקשים שם בחיים הקשים בתל אביב.
"נכון שיש לי לפעמים רגעים של שבירה, בעיקר לפני שאני הולכת לישון, אז אני מרגישה את הבדידות הכי חזק. אני יושבת עם עצמי ובוכה. אבל לא נשברת. אני מדברת עם אמא בטלפון כמעט כל יום. אבא לא מדבר איתי. אמא עצובה, אבל היא אומרת לי - את עוד תחזרי. אני מתגעגעת לאוכל שלה, לעלי הגפן ולאורז, ובעיקר לטעם המיוחד של הבישול שלה. ברגעים האלה עצוב לי, אבל מה שמחזיק אותי זאת הידיעה שאני לא חוזרת לחיים הקודמים שלי. אין מצב".

עצב של אמא

נדא (42), אמא של לוזין, מדברת עליה בדמעות. גם היא מתגעגעת. "חמישה חודשים הבת שלי לא בבית. תגיד לה שתחזור, שתחזור כבר. אני אוהבת אותה כל כך. זה לא מתאים לה להיות ככה בחוץ, לבד. זה גם אסור בעדה שלנו.
"אתה יודע מה זה פתאום, בלילה אחד, לאבד ככה את הבת שלך? אתה יודע כמה עצב יש לי עכשיו? אני מדברת איתה בטלפון כמעט כל יום. היא אומרת לי אמא, תני לי זמן, עוד חודש, עוד חודשיים. מה אני אעשה? אני סבלנית. אבל בפנים קשה לי מוות.
"אסור לה לעבוד בעבודה הזאת שהיא רוצה. אסור שהיא תתפרסם עם העבודה שלה, הדרוזים לא יכולים לקבל דבר כזה. אבא שלה לא מדבר איתה, כי הוא כועס עליה, על מה שעשתה, אבל הוא לא התכוון לפגוע בה ולא יפגע בה לעולם. היא הבת שלנו, לא?"
ראש מועצת עוספיה, וג'יה כיוף, מכיר היטב את הסיפור של לוזין. "זה נושא רגיש מאוד", הוא אומר. "אנחנו חברה מאוד שמרנית, כולם מכירים את כולם, והציביליזציה שמסביב לנו לא מתיישבת בכפר שלנו. ניסיתי לדבר עם לוזין, דיברתי גם עם הוריה, שהם אנשים נהדרים, היא באה ממשפחה טובה. הם רצו סדר בבית והם מאוד אהבו את הילדה שלהם.
"המעשה שהיא עשתה נוגד את התרבות שלנו. זה לא מקובל לראות אישה דרוזית בבגד ים בטלוויזיה. סליחה, במאה שערים היית רואה דבר כזה? אלה הערכים שלנו והמסורת והכבוד, ו־99 אחוז מהאנשים מכבדים אותם, גם אם הם לא דתיים. אנחנו חברה שבנויה גם מכבוד. פעם הנשים כאן היו עובדות רק במשק בית, והנה עכשיו יש עורכות דין ורופאות ובנקאיות, והרבה מאוד נשים יוצאות מהבית. זה נקרא כלכלה חופשית והתפתחות. אבל המעשה שלה הוא לא ייעשה בחברה שלנו. גם לבת שלי לא הייתי מאפשר לעשות אותו".
לוזין טוענת שיש עוד הרבה צעירות דרוזיות שהיו מאוד שמחות לעשות את הצעד שלה, אבל פוחדות. 
"יש בכפר שלנו 12 אלף תושבים, אתה חושב שאנחנו שטאנץ אחד? לא. אבל אני לא מאמין שיש הרבה שיעשו מעשה כזה, אם בכלל. גם עכשיו, אחרי כל מה שהיא עשתה, אני אומר לך שאם היא תדבר איתי ותגיד שהיא מתנצלת ורוצה לחזור בתשובה בנושא הזה, אני מוכן לנסות ולפשר בינה לבין הוריה ולעשות כל צעד שיאפשר לה לחזור אלינו לכפר". 
אחד ממכריה של לוזין, בן העדה הדרוזית, חושש מהצפוי ללוזין בחיים החדשים שבחרה. "תשמע, היא בחורה אמיצה מאוד שעשתה את הבלתי ייאמן, אבל אני מפחד עליה. אני לא חושב שהמשפחה שלה תפגע בה, אבל יש כל כך הרבה סכנות בחוץ. היא נראית טוב, היא יפה ומושכת, והיא לבד בעיר הגדולה. אני מפחד שמישהו יעשה לה משהו רע.
"אני גדלתי בחברה הזאת, ואני עדיין המום מהצעד האמיץ שהיא עשתה כשברחה מהבית והחליטה להיות דוגמנית בכל מחיר. צריך בשביל זה אומץ נדיר, להפסיד את המשפחה שלך כדי להגשים חלום. היו בכפר הרבה אנשים עשירים שרצו אותה מאוד, היא יכלה לחיות כמו מלכה, אבל היא הלכה עם הלב שלה. אני מעריץ אותה על זה.
"היא פורצת דרך אמיתית. המעשה שלה נתפס עכשיו כפגיעה גדולה בדת שלנו, אבל אולי בעוד כמה שנים ידברו עליה ויגידו שהיא שינתה פה משהו בעדה. שגם בנות אחרות יוכלו להגשים את החלומות שלהן".  
אני שואל את לוזין אם היא לא עייפה, פיזית ונפשית, מהמסע הקשה שעברה בחצי השנה האחרונה. היא לוגמת מכוס התה שלה, פותחת את ידיה לרווחה ומרימה את מבטה למעלה. חיוך גדול נפרש על כל פניה.
"אני מרגישה אושר גדול. אני הרווחתי את עצמי, ומבחינתי, הכל כבר אפשרי. אני מאוד מצפה להתחיל לקבל עבודות בדוגמנות.
"אני לא אחראית על ההתפתחות של החברה הדרוזית, זאת חברה שמפגרת מאוד אחרי הקידמה. הגיע הזמן שהיא תתפתח, שיבינו שכל אחת יכולה להיות מה שהיא רוצה. יש עורכות דין דרוזיות ורופאות והרבה נשים בכל מיני תפקידים טובים ומכובדים, וגם להיות דוגמנית זה לא גנאי. יש לי אופי חזק, ובמסע שלי גיליתי עד כמה".
את לא מפחדת שיפגעו בך פיזית?
"אתה לא מכיר אותי. אני לא מפחדת מכלום. אמרתי לך: שיפגעו. אני הולכת עם החלום שלי עד הסוף, גם אם יפגעו בי. אני אחראית לעצמי".
תל אביב לא מפחידה אותך?
"אני מרגישה שכל היום תוקעים בי עיניים. גברים מנסים להתחיל איתי בכל מקום. אבל אני הולכת עם הלב שלי ולא מתפתה לכל אחד. עכשיו אין לי חבר, ואתה יודע מה? אני גם לא מחפשת. לא רוצה אהבה גדולה. רק רוצה לדגמן. להיות מפורסמת ומצליחה. לשם אני מכוונת את כל האנרגיה שלי".
אהבתם? מוזמנים לשתף!
x

אוהבים את ירכא נט? תנו לנו בלייק!