מסתמן-בטון קדמני תונפק בבורסה בשנת 2016
11/08/2014 22:41:48

 

בשנת 2016, אם הכל יילך לפי התוכנית, תונפק חברת "בטון קדמאני" בבורסה, עם מחזור של 250 מיליון שקלים. זמן לא רב אחר כך, כך מתכנן המנכ"ל שלה, חמודה קדמאני, יהיו לחברה 12 מפעלים בצפון הארץ – היום כבר יש לה 5, והחברה תרכוש בקרוב שני מפעלים נוספים. החברה שהקים אביו, עלי קדמאני ב-1977, תגשים את החזון של האב – להיות מובילה עסקית וחברתית, לצמוח בצורה מרשימה ובו בזמן לזכור את האחריות שלה בתוך החברה הדרוזית בפרט ובחברה הישראלית בכלל.

 

"זו מילה של עלי קדמאני"

בלוויה של עלי קדמאני בכפר ירכא, בנובמבר 2011, נכחו 12 אלף בני אדם. יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים - כולם הגיעו לחלוק כבוד אחרון לאחד המכובדים הגדולים של העדה הדרוזית, שהיה ידוע כאיש של שלום, כמגשר סכסוכים וכאיש עסקים מצליח. "בצפון היו אומרים - 'זו מילה של עלי קדמאני' כדי להבהיר שזה דבר בטוח", אומר בנו, חמודה קדמאני, "ובלוויה יכולת לראות פסיפס של החברה הישראלית, שלכולם הוא עזר, פוליטיקאים, שוטרים ואנשי עסקים. מכל אומות העולם הגיעו. אפילו הדאלי לאמה, שעמו הוא היה מיודד, שלח נציג מטעמו לנחם את המשפחה. כולם הרכינו ראש, לכולם כאב שהאיש הזה איננו".

 

המוות המפתיע של עלי קדמאני, שהלך לעולמו מדום לב בגיל 68, היה מכה אנושה לעדה הדרוזית ולאנשים שנשאו אליו עיניים. אבל מעבר לכך - זו היתה שעת מבחן גם למשפחה ולעסקיה - שאותם הקים והוביל במשך שנים ארוכות: עסקי הבטון של המשפחה, מפעלי הבלוקים שלה, אחזקות הנדל"ן שלה. "מטבע הדברים, הספקים והבנקים הסתכלו על חברה פרטית, שהבנאדם שייסד אותה והוביל אותה - הלך. הם רצו לראות איך ממשיכים. וזה טבעי".

 

אלא שעלי קדמאני ראה את הנולד והחליט לנקוט בגישה עסקית יוצאת דופן מאוד, שעמדה בבסיס המשך ההצלחה של עסקי המשפחה, וגם ביציבות של המשפחה עצמה. "חברו של אבא שלי, אברהם 'בונדי' לבנת, שהיה גם מורה הדרך שלו לעסקים, המליץ לו לקחת יועץ ארגוני, שיעזור לו להכין את העסקים לקראת היום שהוא ירצה להעביר אותו הלאה, לידיים של דור ההמשך. אבי קיבל את הצעתו של בונדי ולקח מישהו שהיה גם פסיכולוג, גם יועץ ארגוני, גם רואה חשבון, שישב איתנו חודשים ארוכים והבין בדיוק מה צריך לעשות כדי למנוע חיכוכים ומריבות. הוא סיים את עבודתו חודשיים לפני מותו של אבי - שתכנן לצאת לפנסיה בדצמבר 2011 ונפטר בנובמבר אותה שנה".

 

התוצאה של אותו ייעוץ היתה ניסוח של תקנון משפחתי מיוחד מאוד, שמסדיר בדיוק את התנהלות המשפחה ואת הניהול העתידי של עסקיה. כמעט כמו נביא, הבין עלי קדמאני שנכסי המשפחה המצליחים עלולים להיות הבסיס של מריבות קשות והצליח להסדיר את הדבר באופן שמעט משפחות מצליחות לעשות. "בהרבה חברות בסקטור הדרוזי, המייסדים לא יודעים כיצד להעביר את השליטה", מספר חמודה קדמאני, "לאחר מכן בני דור ההמשך מתחילים להתקוטט ביניהם, והעסק נופל. אבא שלי היה חכם מכדי לתת לזה לקרות".

 

 

אדם נשאר בתפקיד רק בזכות התפקוד שלו

 

סוד ההצלחה של החברה הוא התנהלות מסודרת, שלא תמיד פועלת לפי המסורת המקובלת, אלא רק לפי מה שנכון להמשך הפעילות. "הדגל שלנו היה תמיד לנהל את החברה כמו חברה ציבורית. אנחנו מאוד שקופים, עובדים אצלנו מכל העדות, יהודים, דרוזים, מוסלמים ונוצרים", מסביר חמודה קדמאני, "זה עסק משפחתי אבל אנחנו עם היד על הדופק, מכניסים בעלי מקצוע ובעלי יכולות ניהול. יש בני משפחה בחברה - רק אם הם מתאימים. יש לנו נוהל מסודר, וכל שנה בודקים בדיוק מה בן המשפחה עשה, איך הוא תפקד, מה אומרים עליוכל שנה יש נוהל בוקרים מה בן המשפחה סיפק, מה אומרים עליו לקוחות איך תפקד ולפי זה מחליטים.

 

- וזה לא יוצר חיכוכים ומריבות?

"זה יוצר לפעמים אי נעימות אבל בזכות אבי יש תקנון לחברה, שכולם חתומים עליו, שאומר שאדם נשאר בתפקיד רק בזכות התפקוד שלו. אנחנו 100 עובדים ומתוכם רק כעשרה בני משפחה. זה ניהול לא נכון להעסיק בני משפחה שאינם ראויים. אם אתה מטשטש בין השכל ללב, ייגרמו לך נזקים".

מאה העובדים האלה הם עובדי חברת "בטון קדמאני". מעבר לחברה זו יש למשפחה עוד עסקים רבים, שמפרנסים כ-230 משפחות. את העסקים האלה חילק עלי קדמאני בין ילדיו הרבים (5 בנים ו-6 בנות, שגם הן עובדות בעסקים המשפחתיים). "חברת הבטון שלנו הוקמה ב-1977, אחרי שאבי ואחיו, הדוד שלי, סלמן, כבר עבדו כקבלנים מצליחים. הם הקימו את קו הנפט קצא"א ועבדו עם משרד הבטחון בפרוייקטים רגישים. אז הגיעה הצעה ממשרד הבטחון להקים חברה: במשרד הבטחון אמרו שנוצרה בעיה עם החיילים הדרוזים המשוחררים, שלא מוצאים עבודה, והממשלה רצתה לסייע בהקמת מפעל תעשייתי בכפר ירכא. סלמן הקים שם את מפעל המתכת שהפך לגדול ביותר במזרח התיכון, העסיק בשיאו 600 עובדים, היה שותף בהקמת תחנות הכוח בחדרה ובאשקלון - וגם בהקמת המצפה התת ימי באילת. בשנת 1981 היא הפכה לחברה הדרוזית הראשונה בישראל שנכנסה לבורסה".

 

מחפשים את השיפור

 

בשנת 1977 החליט עלי קדמאני להקים את חברת הבטון - שהיה פורץ דרך מבחינת המיכון שלו. "עד אז, אפילו לסולל בונה היה מפעל לא ממוכן", מזכיר חמודה קדמאני, שהיה בן 5 כשהוקמה החברה. "עם השנים החברה גדלה מאוד. זו חברה שמייצרת ומספקת בטון, אבל גם חוקרת אותו - מחפשת כל הזמן אפשרויות לשיפור התערובת, להפוך את הייצור לידידותי לסביבה. כיום יש לנו כבר חמישה מפעלים, ואנחנו נחשבים ליצרן הכי גדול בצפון. את השנה שעברה סיימנו במחזור של 110 מיליון שקלים.

 

את השנה הנוכחית, בזכות הפעלת המפעל החמישי שלנו שעד עכשיו היה בהרצה, ובזכות כניסה לתחום של תשומות בנייה - נסיים ב-160 מיליון שקלים. אנחנו שותפים לכל מיזמי התשתית הגדולים, פרוייקטים לאומיים. היזמים הכי גדולים בארץ עובדים איתנו, ואפילו מעדיפים אותנו על חברות ארציות, שגדולות יותר מאיתנו, כי יש לנו מיומנות ומקצועיות, ואנחנו תחרותיים מבחינת השירות, האיכות והמחירים. זה מוביל לכך שבצפון הארץ אנחנו מובילים בנתח השוק גם על החברות הגדולות הארציות".

 

חמודה קדמאני סומן מגיל צעיר על ידי אביו להחליפו בחברת הבטון. "כשהייתי בן 18, אחרי התיכון, הוא הכניס אותי לעסק. למדי באוניברסיטה הפתוחה שיווק וניהול והנהלת חשבונות, ואבי אמר לי שכדי שאקח בבוא היום את ההגה, אני צריך להתחיל בתפקיד הכי נמוך. התחלתי כנהג טרקטור. אחרי זה הייתי סדרן שמעמיס בטון, בידיים. אחר כך מנהל מכירות במפעל מקומי. אחרי שהשלמתי תואר ראשון בתעשייה וניהול עבדתי כפקיד בהנהלת חשבונות. רק אחר כך הפכתי ליד ימינו בשיווק ובמכירות. הוא הכריח אותי: 'אם אתה רוצה להיות מנכ"ל תתחיל מלמטה, כמוני'. אחרי שהוא הלך לעולמו הוא חילק את העסקים והאחזקות שלו לכל האחים: אחד קיבל מפעל בלוקים, אח אחר שהוא עורך דין קיבל נדל"ן, ואני, כיוון שמגיל צעיר הייתי איתו בבטון, קיבלתי את המפעל".

- ומה קרה בשלוש השנים האחרונות?

"בשלוש השנים האלה המשכנו בתקופת ההתפתחות שלנו. הגדלנו את צי המשאיות, חידשנו את מערך הציוד, המשכנו לצמוח. בערך 10% צמיחה בשנה, ובשנה האחרונה - 30%".

 

הזדמנות למגזר

 

קל לראות שמשפחת קדמאני רואה בעסקים דבר ערכי. חמודה קדמאני רואה בביזנס המשפחתי לא רק אמצעי פרנסה אלא הזדמנות למגזר כולו, והם מקבלים על עצמם אחריות קהילתית ומנהיגות. הם מביעים עמדות ציוניות שקשה למצוא אצל אנשי עסקים בימינו - יהודים ולא יהודים. הם נאמנים למדינה ומרגישים חלק ממנו באופן מעורר הערכה רכה, במיוחד לנוכח יחס המדינה למגזר. מי שעובד עמם היום הוא ד"ר אכרם חסון, נשיא מכללת הכרמל ולשעבר ראש העיר כרמל וחבר כנסת מטעם קדימה.

 

"אני מכיר את המשפחה הזו 40 שנה", הוא מספר, "זו ספינת הדגל של המגזר. החברה תורמת לישראל ולשמה הטוב של המדינה בפרוייקטים בחו"ל. זו חברה שבמשך כל שנות פעילותה מעולם לא פשטה את הרגל, לא החליפה את שמה, לא שינתה אפילו את חשבון הבנק שלה, ובוודאי לא הפרישה חובות אבודים. ההתנהלות שלה היא תעודת כבוד לעסקים, ולא תמצא עוד חברה כזו בישראל. זו לא חברה של אופציות, של עסקי אוויר. בני המשפחה מריחים את האבק ואת המלט, כדי שאנשים יקבלו מוצר אמיתי, עם תו תקן של איכות. בני המשפחה גדלו מהעם, הם לא קיבלו הכל מהדוד העשיר באמריקה אלא בנו את עצמם מלמטה".

 

ובכל זאת, אומר ד"ר חסון, יש בו כעס רב על היחס שמקבלת העדה הדרוזית מהמדינה. "עד היום אין תעשייה בכפרים הדרוזים. 60% מהמשפחות מתקיימות ממשוכרת אחת בלבד. אנחנו שווים בצבא, אבל אחר כך שוכחים אותנו. המגזר שלנו סובל מהיעדר תמיכה. אנחנו אזרחים נאמנים למדינה, יש לנו ברית דמים וחיים עם היהודים - מדוע שלא נתקדם כמו כולם? זוכרים אותנו כאשר צריך לבוא לנחם משפחה שבנה נפל, אבל הבנקים, המוסדות הפיננסיים והמדינה לא משקיעים בנו כמו ביישובים שמסביב.

 

"בכפר ירכא לא משקיעים, משקיעים בכרמיאל, בנהריה. מדוע? וזה לא שהמשפחה הזו מנצלת את המדינה. זו משפחה שתורמת למשק בישראל. אין כאן טייקונים שמחפשים תספורות על חשבון הציבור. החברה רק תרוויח מהשקעה כלכלית בעדה הדרוזית".

חמודה מזכיר שהחברות הגדולות, הארציות, שמתחרות בחברה הן בבעלות זרה. "אנחנו כחול לבן. הרווחים שלנו נשארים בישראל ומשלמים עליהם מס פה, לא כמו החברות הגדולות. אנחנו חברת הבטון הפרטית הגדולה ביותר בישראל שהיא בבעלות ישראלית". וד"ר חסון ממשיך ואומר, "אבל משקיעים רק ביהודים. ואני לא נגד, צריך להשקיע בכולם אבל גם בי. אני חלק מהמדינה. תנו לנו נקודת זינוק שווה ואנחנו נגיע רחוק. ולי יש את החוצפה הישראלית, כי אני צבר ישראלי ואני מכיר את כל הפויילשטיקים".

 

 

רוצים להיכנס לבורסה

 

אחת הסיבות שד"ר חסון הובא לחברה הוא כדי לסייע לה במעבר לשלב הבא. בחברה מדברים עתה על כניסה לבורסה - ממש כפי שעשה הדוד ב1981. "יש לנו תוכניות לרכוש באופן מיידי שני מפעלים באזור הצפון, עם יעד להגיע תוך חמש שנים ל-12 מפעלי בטון", מצהיר חמודה קדמאני, "יש לנו את הידע והיכולות ואת כל מה שדרוש לעשות את זה. קיבלנו החלטה שדבר כזה יתבצע במקביל להנפקת החברה בבורסה. בתור חברה משפחתית, אנחנו רוצים לגדול ולצמוח, לא מחפשים רק משכורת הביתה.

"יש לנו תאבון לעסקים, להיכנס לתחומים חדשים, ולכן אנחנו רוצים להיכנס לבורסה עד תחילת 2016". ושלא תהיה טעות, הוא ממשיך, "הכסף מהנפקת החברה לא יילך לחשבון הבנק. הוא יושקע בהשבחת החברה".

- והילדים שלך, תכניס אותם לחברה כמו שעשה אביך?

"לי יש ילד בן 7 וילדה בת 12. הילדים יבחרו. הם ילמדו מה שירצו וכשיגיע זמנם לחפש עבודה, החברה כבר תהיה ציבורית והם יצטרכו להתאים כדי לקבל עבודה".

ד"ר חסון מוסיף ש"המשפחה הזו בחרה במסלול של לימודים. גם נושא ההשכלה הוזנח בעדה הדרוזית, בגלל העדר פרנסה, ובניגוד למיעוטים אחרים, שקיבלו מלגות מהמדינה, המדינה לא נתנה לנו מענה גם בתחום הזה. אז אמרנו, לא צריך את המדינה. אנחנו נדאג לעצמנו וניקח על זה אחריות, כי אנחנו צריכים כימאים ומהדנסים. שיילכו ללמוד ולהתפתח ולהתקדם. אולי יום אחד כל המפעלים האלה ישודרגו ויהפכו להייטק. המודרניזציה מתפתחת בקצב אדיר ואנחנו רוצים להיות איתה".

לכן, הוא מסביר, המשפחה תורמת מדי שנה כחצי מיליון שקלים - מלגות לסטודנטים, חיילים בודדים ומועדוני ספורט. וגם לגדוד הדרוזי בצה"ל - "לגולני יש תורם, לצנחנים יש תורם", מסביר ד"ר חסון, "הבנו שגם לגדוד שלנו צריך תורם". הוא ממשיך ואומר, "אנחנו מאמינים בעדה הדרוזית, ורוצים להמשיך לספק מקומות עבודה לחיילים משוחררים, ומאמינים בדו קיום, אז כולם באים לעבוד אצלנו, מכל העדות. אבל מן הצד השני - מדובר בביזנס - אנחנו צריכים לקבל תמיכה בדיוק כמו כל החברות הישראליות. אנחנו כבר מאוד מצליחים, אבל תנו לחברת קדמאני הזדמנות, והיא עוד תגיע למקומות מפתיעים מאוד".

 

בטון קדמאני

שנת הקמה: 1977 מייסד: עלי קדמאני תחום פעילות: ייצור ושיווק בטון

מחזור מכירות: כ-160 מיליון שקל מספר עובדים: 100

מקור

 

 

אהבתם? מוזמנים לשתף!

x

אוהבים את ירכא נט? תנו לנו בלייק!